נפקו סטאר בע"מ נ' גרינברג - פסקדין

החלטה

מבוא

בפניי התנגדותו של מר גרינברג דניאל (להלן: "המשיב") להתראת פשיטת רגל, שניתנה לבקשת נפקו סטאר בע"מ (להלן: "המבקשת"), בגין חוב בסך של 5,582,465.42 ₪ מכוח פסק דין שניתן נגד החייב ונתבעים נוספים בתא"ק 2277-09-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

מקור החוב שבבסיס הבקשה הינו בהלוואה שנתנה המבקשת לחברת איי טי אס התמחויות (ישראל) בע"מ (להלן: "החברה"), בגינה ערבים המשיב ושבעה אנשים נוספים מבני משפחתו. ההלוואה האמורה ניתנה עבור הקמת מיזם בתחום אנרגיית רוח. משלא יצא המיזם לפועל הועמדה ההלוואה לפירעון ומשזו לא נפרעה הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתא"ק 2244-09-11 נפקו סטאר בע"מ נ' איי טי אס התמחויות (ישראל) בע"מ (להלן: "פסק הדין"), נגד החברה והערבים. במהלך דיון שהתקיים ביום 09/01/12 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה ישלמו הנתבעים, והמשיב ביניהם, את הסך של 4,850,855 ₪ בתשלומים כפי שפורטו שם. לטענת המבקשת, שילמו המשיב ויתר הנתבעים רק 6 תשלומים מתוך כלל התשלומים שנקבעו בפסק הדין.

הצדדים הגישו טענותיהם בכתב ונקבע דיון ליום 11/03/13. בבוקר הדיון הוגשה בקשת המשיב לדחיית מועד הדיון, בה טען המשיב כי משום שמצא את הזימון לדיון רק ביום 10/3/13 בשעה 14:30 זרוק על הכביש בסמוך לביתו, ומשום שהיה עליו להסיע אדם אשר עובד עמו בדחיפות לבית החולים הדסה בירושלים ביום הדיון, אין הוא יכול להיערך ולהגיע לדיון במועד הקבוע.

טענות הצדדים בתמצית

בפתח התנגדותו טען המשיב באשר למועד קבלת התראת פשיטת הרגל, כי זו נמצאה על ידי אשתו זרוקה על הכביש בסמוך לשער החיצוני של ביתו, ביום 17/01/13. על כן סבור המשיב כי התנגדותו אשר הוגשה ביום 24/01/13 הוגשה במועד.

לגופו של עניין טען המשיב כי כאשר חתם על הערבות להלוואה שניתנה לחברה, לא הוסבר לו כי הוא חותם על ערבות אישית וכי הוא יהיה ערב באופן אישי לתשלום סכומי העתק שלוותה החברה מהמבקשת, וכי אם היה יודע שכך הדבר לא היה חותם על כתב הערבות.

עוד טען המשיב כי במסגרת החתימה על המסמכים לא הוסבר לו כי ביניהם ישנו גם שיעבוד על בית המגורים של אשתו ואחותו במושבה בת-שלמה וכן על משק המשפחה, בהם יש למשיב חלק יחסי של 3/24.

זאת ועוד, המשיב טען כי משום שבימים אלו מתנהל הליך לביטולו של פסק הדין, אשר נפתח על ידי אימו ואחותו של המשיב בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת.א. 16576-12-12 ביום 09/12/12, מדובר בפסק דין שאיננו חלוט ואף בשל בכך נשמטת הקרקע תחת הבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל.

המבקשת טענה כי התראת פשיטת הרגל הודבקה על דלת ביתו של המשיב ביום 09/01/13, לאחר שבשלושה ביקורים שערך השליח מטעם המבקשת בביתו של המשיב לא נמצא אף אחד במקום. לתגובת המבקשת צורף אישור המסירה וכן תצהיר השליח. עוד טענה המבקשת כי כבר ביום 15/01/13 פנה עו"ד רועי טיבי אל ב"כ המבקשת בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדותו של המשיב והתנגדותם של שאר בני המשפחה להם הומצאה התראה. המבקשת טענה כי באמור יש בכדי להוכיח כי המשיב קיבל את ההתראה לכל המאוחר ביום 15/01/13 והתנגדותו הוגשה באיחור המצדיק את דחייתה על הסף.

באשר לבקשתו של המשיב לדחיית מועד הדיון והטענות שנטענו בה, טענה המבקשת כי גם החלטה זו נשלחה בדואר רשום למענו של המשיב וכי דבר הדואר חזר לשולח משום שהמשיב איננו מקבל דברי דואר רשום. לאור האמור, בוצעה הדבקה על דלת ביתו של המשיב לאחר מספר ניסיונות להמציא למשיב את ההתראה באופן אישי. עוד טענה המבקשת כי מאחר והדיון היה קבוע במקור ליום 03/03/13 ונדחה לבקשתה, ומשידע המשיב שלא להגיע לדיון שנדחה, חזקה כי ידע אף את מועד הדיון החדש שנקבע.

לגופו של עניין, טענה המבקשת כי פסק הדין הינו חלוט באשר לא הוגש עליו כל ערעור וכי על פי ההלכה הפסוקה, בקשה לביטול פסק הדין איננה משנה סטטוס זה. מעבר לאמור, טענה המבקשת כי התביעה לביטול כלל לא הוגשה על ידי המשיב אלא על ידי אמו ואחותו, וכי ממילא במסגרת התביעה לביטול אין כפירה בעצם קיומו של החוב הכספי, אלא ישנן טענות באשר לאופן מימוש הנכס המשועבד. הוסיפה המבקשת וטענה, כי במסגרת ההליך לביטול פסק הדין נדחתה בקשתן של אמו ואחותו של המשיב לקבלת צו מניעה זמני תוך שבית המשפט קובע כי מדובר בתביעה שסיכויה אינם גבוהים.

זאת ועוד, המבקשת טענה כי טענתו של המשיב לפיה הוא מעולם לא התכוון לערוב להלוואה סותרת את האמור בתביעה לביטול פסק הדין, את התחייבותו החתומה של המשיב ואת פסק הדין החלוט, וכן אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי במשך 6 חודשים קיימו המשיב ויתר הנתבעים את הוראות פסק הדין.

לסיום טענה המבקשת, כי על פי ההלכה הפסוקה בית המשפט ידחה בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל על אף קיומו של פסק דין חלוט, רק במקרים חריגים בהם יש לאפשר לחייב תם לב החולק על החוב למצות את זכויותיו המשפטיות וכן על מנת למנוע שימוש בהתראות פשיטת רגל כאמצעי טקטי להפעלת לחץ פסול על החייב על מנת לגרום לו לוותר על זכויות המוקנות לו בדין. בנסיבות רגילות, טוענת המבקשת, לא יטה בית המשפט לעכב הליכי פשיטת רגל בשל בקשה לביטול פסק דין. המבקשת סבורה כי המקרה שבפנינו איננו נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם לא ייעתר בית המשפט לבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל.

דיון

טרם אדון בטענות המשיב במסגרת התנגדותו יש להכריע בבקשתו לדחיית מועד הדיון. כאמור, בקשת המשיב לדחיית מועד הדיון הוגשה בבוקר הדיון, ללא אסמכתאות כלשהן לנימוקי הבקשה וללא עמדת הצד שכנגד. על כן ניתנה החלטה לפיה לא ניתן להיעתר לבקשה ללא קבלת תגובת הצד שכנגד.

גרסתו של המשיב באשר למועד קבלת הזימון לדיון אשר עולה מבקשתו לדחיית הדיון, איננה אמינה בעיני ממספר טעמים. ראשית, הדיון בבקשה להמצאת התראה היה קבוע במקור ליום 03/03/13 ונדחה ליום 11/03/13 בהחלטה מיום 07/02/13. משידע המשיב שלא להגיע לדיון שהיה קבוע ליום 03/03/13, אין ספק שידע המשיב על ההחלטה בדבר דחייתו ואף על מועד הדיון החדש שנקבע ליום 11/03/13. שנית, אמינה בעיני טענת ב"כ המבקשת אשר הציג במהלך הדיון אסמכתאות לכך שההחלטה על דחיית מועד הדיון הודבקה על דלת ביתו של המשיב. שלישית, ההחלטה בדבר מועד הדיון הנדחה נשלחה למשיב אף על ידי מזכירות בית המשפט כבר ביום 10/02/13 באמצעות דואר רשום ואולם לא מצוי בתיק בית המשפט אישור מסירה.

משבפועל ידע המשיב על מועד הדיון ובחר משיקוליו הוא שלא להתייצב לדיון ואף לא צירף כל אסמכתא התומכת בטענותיו בבקשה לדחיית מועד הדיון, ומשמצאתי כי גרסתו של המשיב לעניין מועד קבלת הזימון איננה אמינה בעיני, אין מנוס מלראות את המשיב כמי שלא התייצב לדיון חרף זימונו כדין.

בתגובה להתנגדותו של המשיב טוענת המבקשת, כי יש לדחות את ההתנגדות על הסף משהוגשה באיחור. המועד להגשת התנגדות להתראת פשיטת רגל קבוע בתקנה 5(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 שכותרתה "התנגדות להתראה" כדלקמן: